שלום לפורום הנכבד.
להלן תמונות ורשמים מהעדלאידע ברמת השרון.


Nine to Five

העובדה שהן בנות יותר מארבעים שנה (גם חמישים וגם קרוב לשישים) , לא מונעת מהן לצאת לרחובות ולהראות את יופיין. ועם זה קורה ביום חגיגי כמו חג פורים, החן בולט ומבריק עוד יותר, תחת קרני השמש המלווים את החגיגה. פורים 2014, אזור רמת השרון, בו יצאה לדרך העדלאידע המסורתית של פורים ובראשה שיירה של כ 25 מכוניות ואופנועי אספנות ציבעונים ונוצצים. ואיפה עבדכם הנאמן בתמונה פסטוראלית זאת? יושב (שוב) באחד ממכוניות אלה, מצוייד עד הראש, במכשירי הקלטה וצילום, כדי להביא בפנכם, קוראים יקרים, את הסיפור המלא. ליתר דיוק, הוולוו של אריה, מתחילת שנות השבעים, המתגאה בברק צבעה הירוק ומשיטה אותנו מבלי להרגיש אפילו בהחלפת ההילוכים בתיבה האוטומטית. מועדון IVC אספני כלי רכב ארצישראלים ובראשו זאב, זהו מועדון המונה בין 300 ל400 חברים שהמשותף ביניהם היא האהבה לכלי רכב אספנות. מועדון זה כמו גם מועדונים נוספים, משמר בקנאות את ההיסטוריה המוטורית בארץ, ובאותו הזמן, שם למטרה לדאוג לשימור וקידום התקנות הנוגעות לאספנות כלי רכב, בעזרת הרשויות והגורמים העוסקים בכך.
הודעה על השתתפות בעדלאידע, יצאה כמה שבועות לפני כן, כך שניתן היה לארגן קבוצה נאה וגם המשתתפים בה הכינו כמו שאומרים "הופעה". כולם התייצבו עם רכבים נקיים, רישיונות מסודרים ומצב רוח מרומם. מתאים בדיוק למה שהתרחש ברחוב באותה שעה. וזה המקום להודות לכל מארגני ה"שיירה", תודה גדולה. תודה גדולה עוד יותר למשתתפים בה, שרחצו את המכוניות, נענו לקריאה ובאו אפילו עם תגבורת בדמות ילידים מחופשים או היו שהביאו את "החבר הכי טוב של האדם", בתור מלווה. תודה.
ומה לגבי העדשה? מה היא אהבה? טוב אם על טעם של פעם דיברנו, אפרוס גם כמה מילים על מה שעשו באמת את ההצגה.
הפריט שמשך הכי הרבה תשומת לב, לפי העדשה שלי, היה ה SM של סיטרואן, מתחילת שנות ה 70'. עיצוב אבנגארדי כמו שרק הצרפתיים יודעום לעשות. מאובזר מצמיג ועד הגג, עור, חשמלי, הכל. מצוייד במנוע של מזראטי, 6 ציל', 6 קרבורטורים, בהשפעת הקניה של מזראטי ע"י סיטרואן ב 68' (לפי דברי הנהג-אנחנו גם נבדוק זאת).
עמדה בשמש נקיה ומבריקה בזכות הניקיון התמידי של אבי, הבעלים של המרצדס 220S, 1955 , בצבע מיוחד, לבן פנינה (אני חושב). על איכות המכוניות האלה אנו יודעים טוב מאוד. אבי מספר שהדגם הקטן שבחלון האחורי, עלה כמה עשורת שקלים, כשבמקומות מסויימים, היה צריך לעלות כ 1000 יורו, בגלל שהוא נדיר מאוד.
The lady in red, הרנו הקטנה מ1959, היה מאוד קשה לפספף, למרות גודלה. משופצת עד לרמת הבורג. מנוע 770 סמ"ק. אני בטוח ששני הדגמים שבחלונה האחורי, הבעלים השיג בזול יותר מהאוטו עצמו.
גם המוריס הפתוחה של משה נתנה "הופעה", עם שיפוץ מרשים. רק חבל שעישנה כל הדרך למטה, אבל על כך אנו נסלח לה בגלל גילה המופלג.
והייתה מי שהתאמצה מאוד להיות מקורית, אבל לא הלך לה כל כך, רפליקה של מרצדס SSK. ניסיון יפה, אבל מביני עיניין עשוים לומר אחרת.
מובן שקשה להתעלם מהב.מ.וו. היפיפיה של אלי שלא מפספס שום הזדמנות להראות את צבעה הלבן הנקי. גם ה BSA האדום עם סירה, הרשים כמה מביני עינין.האגדה מספרת שהוא היה פעם בשרות הדואר.
כל שאר המכוניות הגיעו בהופעה מרשימה לא פחות והתמונות מדברות בעד עצמן.
בהיותי נוסע מתלווה, יכולתי להנות גם מהאווירה בצידי הדרך. הקהל קיבל את השיירה בחום, כשמצלמות מכל הסוגים מתנופפות וגילאי הצלמים, נע בין גיל..אפס כמעט עד המבוגרים ועוד קצת. אווירה שמאוד נהנתי לשאוב, במיוחד שהייתי חלק מהשיירה.
לקראת סיום, אוסיף משהו שאותי הרשים במיוחד. מהכרות אישית, קבוצת IVC מתאפיינת בשתי תכונות מיוחדות שקשה היום למצוא בין קבוצות. ראשית, זאת העזרה ההדדית, בין חברי המועדון, בשיפוץ, בנייה ועשייה בכל הקשור לאספנות. וזה נעשה בשקט ובצניעות ראויים להערכה, תכונה שנייה. וזה חשוב כשחושבים לשמר תרבות מוטורית.
לכל חברי מועדון IVC תודה לכם על שאיפשרתם לי להיות חלק מהחגיגה. היה לי לכבוד וכפי ניתן לראות, גם מאוד נהנתי. אשמח להיות יחד אתכם גם באירועים הבאים. עד אז, אעיף מבט אחרון לאחור, על שארית המכוניות שנשארו בחנייה, ואעלה לרכבת לכיוון הבית, ללא מכונית אספנות, בנתיים....

קישור לתמונות:
https://drive.google.com/folderview?id= ... sp=sharing